פסק-דין בתיק דמ"ר 16966-06-12

אצל מי מבין הנתבעים הועסקו התובעים, אב ובנו; מהו שכרם המוסכם; מהי תקופת העבודה, והאם נותרה יתרת חוב לתשלום בגין שכר עבודתם של התובעים - אלו השאלות שבמוקד תביעה זו.

טענות הצדדים

1.         התובעים, אב ובנו, הועסקו לטענתם על-ידי הנתבע 1 בביצוע עבודות חשמל ושיפוצים בפרויקט בניה בירושלים בתקופה 5/11-7/11. התובעים טענו כי שכרם המוסכם היה שכר יומי בסך 400 ש"ח לתובע 1 ו- 300 ש"ח לתובע 2, וכי לא זכו לכל שכר בתקופת עבודתם ( על-פי כתב התביעה: 40 ימים בתקופה 5/-7/11 לתובע 1, ו- 17 ימים בחודש 7/11 לנתבע 2). התובעים טענו כי הנתבע 1 הוא ששכר אותם לביצוע העבודה, הוא שסיכם עמם את שכרם והציג עצמו כמעבידם ולכן יש להכיר בו ככזה ולחייבו בשכר עבודתם.

2.         כעולה מכתב התביעה, העילה כנגד הנתבעת 2 הועלתה לאור טענות הנתבע 1  בהליך קודם שנוהל בין הצדדים (דמ"ר 56203-11-11 שהסתיים במחיקת התביעה), לפיה הנתבע 1 עצמו היה שכיר בנתבעת 2 וכי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעים לנתבע 1.

3.         עמדת הנתבע 1 היא כי לא היה מעבידם של התובעים. הנתבע 1 הודה כי התובעים אכן ביצעו עבודה בפרויקט של הנתבעת 2 בירושלים, אלא שלטענתו נשכרו לעבודה על-ידי קבלן משנה של הנתבעת 2, ששמו עלי עבד אל פתאח, אשר הוא מעסיקם. עוד טען הנתבע 1 כי הוא עצמו היה עובד שכיר בנתבעת 2. לכך הוסיף הנתבע 1 וטען כי התובעים לא הוכיחו מהי תקופת העבודה, וכי יש להסיק מהסתירות שהתגלו בעדותם בעניין זה גם על שאר רכיבי התביעה.

4.         הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון,  וזאת על אף שכעולה מהודעת התובעים הומצא לה כתב התביעה ביום 16.10.2012. התובעים לא  הסתפקו בקבלת פסק-דין על יסוד כתב התביעה כנגד הנתבעת 2, אלא ביקשו לבררה במלואה ולחייב את הנתבע 1, אשר הוא לטענתם המעסיק בפועל.

5.         מכאן, שעל בית הדין להכריע ראשית בשאלה מי היה מעסיקם של התובעים, ולאחר מכן בשאלות הנוגעות לשכר המוסכם, תקופת העבודה והסכומים לחיוב בגין שכר עבודה.

דיון והכרעה

6.         אקדים ואומר כי לא מצאתי כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את תביעתם.

7.         באשר לזהות המעסיק- לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי כי התובעים עמדו בנטל להראות כי הנתבע 1, בין אם לבד ובין במשותף עם הנתבעת 2, היה מעסיקם. ואלה נימוקי:

א.        מי מהצדדים לא הציגו תלושי שכר או הודעות על תנאי עבודתם של התובעים, או כל מסמך אחר שיכול להצביע על זהות מעסיקם של התובעים.

ב.         עדותם של התובעים לפיה פגשו את הנתבע 1 ביום הראשון להעסקתם וסיכמו איתו את תנאי שכרם - לא נסתרה בחקירתם הנגדית, והנתבע 1 לא הציג גרסה נוגדת.

ג.         הנתבע 1 העיד כי התובעים אכן הועסקו בפרויקט בניה של הנתבעת 2 בירושלים ובעניין זה עדותו תמכה בטענות התובעים. עוד העיד כי הנתבעת 2 "תיווכה" את ביצוע הפרויקט בירושלים לקבלן משנה בשם עלי עבד אל פאתח (פרו: 9, ש: 4). אלא שהסכם קבלנות שכזה לא הוצג ומר עלי לא נקרא לעדות. לא ניתן גם כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא ביקש הנתבע 1 לצרף את מר עלי כנתבע נוסף אם טענתו היא כי אותו עלי היה מעסיקם של התובעים (פרו: 11, ש: 11-15 וכן פרו: 10, ש:16-17).  משקבעתי כי העבודה בוצעה עבור הנתבעת 2 ולתועלתה - הרי שגם לשיטת הנתבע 1, הנתבעת 2 הינה מעסיקתם של התובעים ולא אותו קבלן משנה שלא הוצגו כל ראיות באשר לקשר שלו להעסקתם של התובעים.

ב.         מסכת העדויות קשרה את הנתבע 1 עצמו להעסקתם של התובעים. הנתבע 1 העיד כי תפקידו בנתבעת 2 "לדאוג שכל סידור העבודה יתפקד כמו שצריך" (פרו: 9, ש: 11). עוד העיד הנתבע 1 כי " אני תיווכתי לעלי את העבודה" (פרו: 10, ש: 13, הדגשות לא במקור). כאמור - הנתבע 1 לא הראה כי בפרויקט בו הועסקו התובעים בוצעה העבודה על-ידי ובאמצעות קבלן משנה, והעובדה שהעיד כי הוא עצמו זה ש"תיווך" את העבודה מצביעה על זהות בינו לבין הנתבעת 2 בכל הקשור להעסקת התובעים המועסקים בפרויקט זה.

ג.         עדותו של הנתבע 1 באשר לקשר שלו לנתבעת 2 לא היתה משכנעת. הנתבע 1 ניסה להציג תמונה כאילו עבד בנתבעת 2 כשכיר החל מחודש 1/11, בעוד הנתבעת 2 התחילה פעילותה קודם לכן, והיתה מוכרת לו מעבודתו אצל מעסיק קודם. אלא שמראיות הצדדים עלה כי הנתבעת 2 נרשמה ברישומי רשם החברות ביום 9.1.11 ( נ/2) בעוד הנתבע 1 על-פי תלושי השכר שהציג  ( נ/1) עובד בנתבעת 2 החל מיום 1.1.11 - כלומר החל מממועד היווסדה.

ד.         לא מצאתי כי הסתירות בעדותם של התובעים באשר לשאלה אם ידעו מיהו מר חוג'יראת  - אותו אדם שלטענת הנתבע 1 הוא הבעלים של הנתבעת 2 כדי לפגוע בטענות התובעים בשאלה זו.  כך גם באשר לסתירות הנטענות בעדותם של התובעים באשר לצבע הרכב בו נסעו לעבודה מדי יום. כאמור - לא היתה מחלוקת כי התובעים אכן הועסקו בפרויקט הבניה בירושלים ולכן אין נפקות לשאלה בדבר צבע הרכב בו נסעו.

הנימוקים המפורטים לעיל מובילים למסקנה כי היה לתובעים יסוד להאמין, על סמך התנהלות הנתבע 1, בהעדר מסירה של תלושי שכר או הודעה על תנאי עבודה, ובהעדר כל הסכם המעיד כי העבודה בוצעה עבור קבלן משנה כלשהו - כי מעסיקם הוא הנתבע 1.  שוכנעתי כי הנתבע 1 הוא אותו גורם אשר במהלך עסקיה של הנתבעת 2, אשר אין חולק כי פרויקט הבניה בוצע עבורה, הוא אשר מפעיל אותה תוך שימוש לא מתאים, לא מסודר ולא הולם בנתבעת 2.

לפיכך, אני קובעת כי התובעים הועסקו במשותף על-ידי הנתבע 1 יחד עם הנתבעת 2.

8.       באשר לשכר המוסכם - כאמור לעיל, הנתבעים לא הציגו הודעה על תנאי עבודה, וזאת בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002. בהעדר הודעה כאמור, הרי שבהתאם להוראת סעיף 5א לחוק זה - הנטל על המעביד להוכיח מהו השכר המוסכם, כאשר נושא זה שנוי במחלוקת. בנטל זה לא עמדו הנתבעים ומכאן שיש להורות כטענת התובעים כי מדובר בשכר יומי בשיעור 400 ש"ח עבור התובע 1, ו- 300 ש"ח עבור התובע 2.